יוגה – הפכה בשפתנו למילה נרדפת להקלה, רגיעה, שקט נפשי, איזון. ועדיין – לא קל לנו להביא את עצמנו לתירגול. לפגוש את עצמנו, לראות את עצמנו, לחדור פנימה, ולמצוא את החלקים שמרכיבים את השלם. חלקים שאולי נושאים טראומה, כאב, פציעה; אולי נושאים תחושת בלבול, חוסר שייכות ואף סלידה. אם נתבונן בהיבט הכל-כך טבעי שלנו לשרוד, להתקיים, הרצון לחיות, הרצון להרגיש שייכות וחלק משלם - כל אלו טבועים בנו עמוק בנו, ואותם אנו צריכים לחבק ולשמוח על קיומם. ויחד עם זאת - לשים לב מתי אנו נשחקים תחתם, ולא מסוגלים לתפקד באופן שוטף; כשסממני ההישרדות אינם משרתים אותנו, את היומיום שלנו. סממנים כמו חוסר שינה לאורך זמן, תזונה לא מאוזנת, עצבנות מתמדת, חולשה פיסית וחולשה מנטלית - כול אלו הם נורות אזהרה שיש לטפל בעצמנו. היוגה מלמדת אותנו, שניתן לחיות רק בעכשיו, ברגע הזה, ולא בחולף, בזמני, ברגע השאול או בחלומות העבר. ובכוחו של החיבור לרגע הזה - טמון הריפוי: חזרה לעצמנו, מציאת הדרך המדויקת והמידתית לבחור בחיים.
איך מתחברים מחדש לרגע הזה? איך מתחברים לעצמי? איך חיים עם המציאות הזאת? ראשית, אנחנו צריכים לנסות להתחבר לעצמנו. מה זה אומר? מה עושים? איך מחברים את השברים? איך חיים בתוך הכאוס, הכאב והחרדה לקיום?
המציאות היא כלל התפיסות שלנו את המתרחש. היא זמנית, היא חומקנית והיא כה שברירית – כמו החיים עצמם. יש לנו יכולת לשלוט רק בתפיסה שלנו את המציאות, וכך להתחיל ולהשפיע עליה. אנחנו מחליטים איזה "משקפיים" ללבוש. איזה מידע לסנן, איזה מידע להעצים ואיך לעבד את המידע. ניתן לחזור ולשכלל מהלכים אלו ע”י תירגולם שוב ושוב ושימת לב- מתי אנחנו סוטים מהאמת שלנו ומושפעים ממידע, תהליכים, ומסרים הפוגעים בנו ומרוקנים אותנו. כדי שנהיה בעלי יכולת ללבוש משקפיים אחרים, שונים, בראייה אחרת ובעיבוד נתונים אחר – ראשית, כאמור, אנחנו צריכים לחזור לעצמנו. לחזור לגוף, לשהות בו בשלום, ללא חרדות קיצוניות, ללא נשימות חטופות ובלתי סדירות, ללא דופק גבוה, ולא מתוך עייפות בלתי נגמרת. ככל שנחזור לעצמנו, ונוכל להיות בתוכנו ללא עקבות - נשכלל כפועל יוצא, את המשקפיים שלנו והדרכים בהן אנו קולטים ומעבדים מידע שוב. זהו תהליך מעגלי עם איכויות מחזקות של צמיחה וגדילה.
איך עושים זאת? היוגה מציעה תרגול פיסי שמחזיר את תחושת האדמה שנשמטה תחת רגלינו. האדמה – היא תמיד בתנועה, תמיד רגע לפני משבר, תמיד יכולה להיבקע תחתינו. אנחנו צריכים לאמץ לנו דרכים לבנות יציבות, בטחון ותחושת התקרקעות – גם כשהכול רועד ונשבר וסוער. לחזור ולהיות עין הסערה. לחזור ולהיות העץ היציב דרך שורשיו. אנו צריכים למצוא שביב של רצון בתוכנו לעשות זאת, שביב של רצון להתחיל ולנוע לקראת עצמנו, לקראת ריפוי, החלמה ועשייה. זה מצריך תעוזה לקחת את עצמנו בידיים, להביט פנימה לתוכנו, ולשהות לעיתים במרחב בו רב הנסתר על הגלוי. להיות סבלניים ומלאי חמלה בתהליך כלפי עצמנו. אפשר ומוטב לבקש עזרה, אם הלכנו לאיבוד ואפילו את שביב ההנעה לעשייה ראשונית – איננו מוצאים. לחפש ולמצוא קול פנימי או חיצוני שידריך אותנו, יתמוך בנו ויהיה שם לצידנו מחבק כמו אמא. ואז – להתחיל לעשות, לתרגל. באהבה, מתוך חמלה, מתוך געגועים ומתוך ידיעה שזו הדרך היחידה לבנייה, ריפוי, שיקום וחיים. צעד צעד, רגע רגע. תרגול תנוחות היוגה יכול לשמש כלי עזר או כלי מרכזי, המסייע לחזור לעצמנו, לרפא אותנו, וגם מאפשר לנו למצוא את האנרגיה לעזור לאחרים ולהישאר יציבים.
חיבור לנשימה – עם המנחים של תנוחות היוגה, עם החכמה לחדור דרך הכאב, להכיל אותו ולטפל בפצעים – יכול להתניע אנרגיה טובה, מטיבה ומתחדשת שפועמת בתוכנו. נוכל להרגיש טוב יותר עם גופנו ונפשנו. רמות החרדה, המתח והכאב יוכלו להתעמעם וריפוי יכול להתחיל ולהתפתח. עבודת הגוף בתירגול היוגה, ושימת הלב לנשימה, יש בהם סבלנות ורוך. מידת ההשקעה בתרגול ועוצמת הטיפול תלויות במתרגל. התירגול עוטף ומעניק מרחב בו ניתן לעבד תהליכים ולהתחזק. תירגול היוגה משפיע על החוסן הנפשי באופן מיידי, וכך גם משפיע על החוסן הפיסי: רק אם נעשה את הצעד לקראת עצמנו. רק אם נעז ונבין שאין דרך אחרת לטיפול, מלבד להביט פנימה ולהתחיל לעשות.
מצאו קול שאתם מזדהים איתו, תנו לו להוביל אתכם. זה יכול להיות הקול הפנימי שלכם, אפשר ספר , מדריך, מורה, תרגול , סרטון, שיחה- כול מה שמעורר את הרצון לחיות, מחזיר אותנו לעצמנו, ומאפשר המשכיות בצורה מדויקת יותר. תנסו ותתנסו. ביוגה טמונה חכמה רוחנית, פיסית ומנטאלית שמתגלה דרך התרגול והחוויה האישית. היא מאפשרת קסם שהוא חזרה לעצמנו ומציאת המהות שלנו. ורק כך נוכל להטיב עם עצמנו ועם העולם.
תרגלו יוגה
מוזמנים ל ערוץ היוטיוב שלי